רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲלִיטָא וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מָזוֹן בְּהָדָא יוֹמָא. וְהָא תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה דְאָמַר. הִילְכוּ בִּנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. וּמְנַיִין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. רִבִּי אָחָא בַּר עוּלָא אָמַר. וְעֶשֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּר וְלֶחֶם וּמָזוֹן. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּמָזוֹן. אֶלָּא מִכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
פתר לה. רבי יוחנן להאי מתניתא כר' יאשיה דהולכין אחר לשון תורה וכל מילי מזון מיקרו:
מה ת''ל ומזון. דהא כאיב בר ולחם אלא מיכאן שכל הדברים ואפי' פירות קרוים מזון:
אכל חליטא. ובערוך גריס אליטין והיינו פירות גינוסר כדאמרי' בבבלי כיצד מברכין דף מ''ד:
והתנינן. פ' בכל מערבין הנודר מן המזון מותר במים ובמלח אבל בכל מילי אסור אלמא דאיקרו מזון:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל כול'. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלֵק. וְקַרְייָא שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וַיְבַשְּׁלוּ אֶת הַפֶּסַח וגו'. אִין תֵּימַר שְׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָא אָמַר כַּמִּשְׁפָּט. 20a מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהַשָּׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְייָא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְהָתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָֽלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הָֽלְכוּ בַנְּדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אַף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁאָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא אמרה. על המתני' פריך דהכא משמע דצלי ושלוק אינה בכלל מבושל והא מתניתא דפ''ו דנזיר אמרה שהשלוק קרוי מבושל דתנינן היה מבשל את השלמים או שולקן ובנזיר כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה אלמא דשלוק קרוי מבושל:
אין תימר. וכ''ת התם מבושל ממש הוא ושלא כהלכה עשו הא ליתא דכמשפט כתיב התם כדאמר ר' יונה:
מתניתא כו'. חוזר להקושיא אמאי תנינן הנודר מן המבושל מות' בצני ובשלוק:
הלכו בנדרים אחר לשון בני האדם. ואין דרך לקרות מבושל לצלי ושלוק:
ר' יאשיה. פליג אמתני' דס''ל הלכו בנדרי' אחר לשון תורה ואסור בצלי ובשלוק:
מה נפיק מן ביניהון. קס''ד דבין לקולא בין לחומרא ס''ל לר' יאשי' הולכין בנדרים אחר לשון תורה והילכך קאמר קונם יין שאני טוע' בחג איכא נמי בינייהו:
אסור בי''ט האחרון. דבלשון בני אדם בכלל החג הוא:
על דעתיה דרבי יאשי' מותר. דבלשון התורה חג העצרת מיקרי ורגל בפני עצמו הוא. ודחי לה הש''ס אף רבי יאשיה מודה בזה שאסור ולא קאמר דהולכין אחר לשון תורה אלא לחומרא:
וקרייא. וכן נמי מצינו המקר' שהצלי קרוי מבושל כדכתיב ויבשלו את הפסח:
הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר מִן הַמְעוּשָּׁן. מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בִּמְטוּגָּן. מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּה מֵי טִבֵּרִיָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין שְׁאָלוּן. מְעוּשָׁן מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם. מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי שַׁבָּת. מָהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב. מָהוּ שֶׁיְּטַבֵּל לְמַעְשְׂרוֹת. הַנּוֹדֵר מִן הַמְעוּשָּׁן מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם דְּבֵית רַב אַסִּי. חֲבִיצָה אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשֵּׁם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. כָּל אוֹכֶל שֶׁהוּא נֶאֱכָל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גּוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשֵּׁם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיטבל למעשרות. משום דקי''ל אש קובעת למעשרות ואסור לאכול עראי מן המבושל עד שיעשר ובמעושן מאי:
חביצא. מאכל העשוי מקמח ודבש כעין חביץ קדירה בפ' כיצד מברכין:
ר' יוסי ברבי בון. פליג על רבי בא דדוקא הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו''ם כגון דגים קטנים מלוחים לאפוקי חביצא שהקמח אינו נאכל חי וכדאמר רב בבבלי פרק אין מעמידין דף ל''ח:
ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. אפי' לא בישלן אלא כל שראוין לאכילה סומך עליהן משום עירובי תבשילין:
הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מָהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּעָבֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְאָסוּר בְמַעֲשֵׂה קְדֵירָה רַךְ וּמוּתָּר בְּעָבֶה. מָה אִם תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא נֶאֱסָר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק מוּתָּר בְּעָבֶה. מְבוּשָּׁל שֶׁהוּא מוּתָּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא מוּתָּר בְּעָבֶה. וְיֵשׁ קַל וַחוֹמֶר בִּנְדָרִים. אֶלָּא כֵינִי. תַּבְשִׁיל שֶׁאָסוּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק אָסוּר בְּעָבֶה מְבוּשָּׁל. מְבוּשָּׁל שֶׁהוּא מוּתָּר בְּצָלוּי וּבְשָׁלוּק מוּתָּר בְּעָבֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
ויש קל וחומר בנדרים. בתמיה הא הכל הולך אחר הלשון וכי שייך ללמוד דבר זה מקל וחומר:
הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר. במעשה קדרה עבה:
מה אם תבשיל. אם אמר קונם מן התבשיל שאיני טועם שהוא נאסר בכל מעשה קדרה אפילו בצלוי ושלוק שהרי נאכל בפת הוא ומותר בעבה מבושל שהוא מותר בצלוי ובשלוק כ''ש שיהא מותר בעבה:
ה''ג חלא כיני תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה מבושל שמותר בצלוי ובשלוק מותר בעבה. כלומר אלא כך תאמר דלעולם מותר בעבה ובין אמר תבשיל ובין אמר מבושל דכל מידי דמתאכיל באפי נפשיה בלא פת לאו בכלל תבשיל ומבושל הוא:
תַּנֵּי. אָסוּר בְּהִטְרִיּוֹת רַכּוֹת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרוֹפֶה לוֹכַל פִּתּוֹ בָהֶן. אָמַר רַב חִסְדָּא. אָסוּר בְּבֵיצָה מְגוּלְגֶּלֶת. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לוֹכַל פִּתּוֹ בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני אסור בהטריות רכות. הנודר מן התבשיל אסור בדלועין רכות שכן דרך הרופא כו' והילכך תבשיל מיקרי וכן ביצה מגולגלת הואיל ונאכלין עם הפת:
וּמוּתָּר בְּבֵיצָה טְרוֹמֵיטָא. רוֹפֵיטוֹן. וּבְדַלַּעַת הָֽרְמוּצָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה כְּמִין דְּלַעַת מָרָה וְהֵן מְמַתְּקִין אוֹתָהּ בְּרִימְצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
רופיטון כו'. כדפרישית במתניתין:
משנה: הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּהּ. אָמַר קוֹנָם יוֹרֵד לַקְּדֵירָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִים בַּקְּדֵירָה. מִן הַכָּבוּשׁ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכֶּבֶשׁ שֶׁלַּיָּרָק. כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים. מִן הַשֶּׁלֶק אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשֶּׁלֶק שֶׁלַּבָּשָׂר דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים. מִן הַצָּלִי אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁלַּבָּשָׂר דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּים.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממעשה רתחתה. מפרש בגמרא:
אלא מן הכבוש של ירק. דסתם כבוש של ירק הוא:
כבוש שאיני טועם. משמע כל מיני כבוש כיון שהזכירו בלא ה''א הידיעה וכן שלוק צלי מליח:
דברי ר' יודה. ובסדר המשנה בבבלי לא גריס ר''י אלא גבי צלי:
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמִן הַקּוּם מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ציר. מים היוצאים מדגים המלוחים:
צחנה. תערובת מיני דגים טרופים נקראים צחנה:
ובמורייס. שומן היוצא מדגים מלוחים לפי שאין עיקר ממשות הדג מובלע בהם:
מתני' מותר בקום. הוא נסיובי דחלבא מים היוצאין מן הגבינה:
אסור בה בין מלוחה בין טפלה. דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משמע קא משמע לן:
בטרית טרופה. דג ששמו טרית חותכים אותו חתיכות חתיכות ומוכרים אותו ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ודגים:
מתני' דג דגים שאיני טועם. לא דג ולא דגים והכל במשמע:
וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה. הָא בִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זְעִירָה בְעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשׁ מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבִין לִי נוּן. וְהוּא זְבִין לֵיהּ כַּלְכִּיד. רִבִּי אָבִין שָׁמַע לֵיהּ מִן דְּבַתְרָהּ. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִייֵס. הָא כִשְׁאֵינָהּ טְרוּפָה אָסוּר. רִבִּי [] אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. לֵית אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נָשָׁא מֵימַר לְחַבְרֵיהּ. זְבוֹן לִי טְרִי. וְהוּא זְבִין לֵיהּ צַחְנָא. תַּמָּן קַרְייָן לִיטְרִיתָא צַחְנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומותר בטרית טרופה הא בטרית שאינה טרופה אסור. ואע''פ דשם מין אחר הוא:
לית הדא פליג על ר' יוחנן. מי נימא דפליגא אדר''י דאמר הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם וטרית לאו בכלל דג הוא:
ומשני לית אורחיה. וכי אין דרך ב''א לומר לחבירו קח לי דג א' והוא לוקח לו כלכיד א' וא''כ כל הדגים בכלל לשון בני אדם הם אלא דטרית טרופה ה''ט דמותר שלא היה דעתו אלא על השלימי':
ר' אבין שמע לה. מן הסיפא דמתני' דקתני הנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמורייס בלבד הא בשאינה טרופה אלא שהם תערובת דגים כמו צחנה אסור ואמאי והא מטרית נדר לית הדא פליגא כו' ומשני וכי לית אורחא דב''נ מימר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנא אלמא כל תערובת דגים בכלל טרית הן וכן בבבל קורין לטריתא צחנא:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אָמַר. קוֹנָם דָּג שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בַּגְּדוֹלִים וּמוּתָּר בַּקְּטַנִּים. דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אָסוּר בֵּין בַּגְּדוֹלִים בֵּין בַּקְּטַנִּים. דָּגָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם. אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְכַלְכִּיד. אֵי זֶהוּ קָטָן וְאֵי זֶהוּ גָּדוֹל. ייָבֹא כֵּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. כָּל נוּן דֲּנָא אֲכִיל פָּחוֹת מִן לִיטְרָא כַּילכִּיד אֲנָא טְעִים. וְהָכָא כֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
דג. גדול משמע:
אינו אסור אלא בכלכיד. כמו כילכית שם דג קטן:
ייבא כהאי דאמר ר''ז. כל דג שאני אוכל והוא פחות מליטרא כאלו כלכית אני טועם ש''מ דג שהוא פחות מליטרא קטן הוא:
הנודר מן האפוי כו'. ברייתות בבבלי דף נ''א:
כגון החל מן נוניה. השרף ומתוק של מין הירק שקרוי נוניה. בפ' תולין דף ק''מ ש''מ האי נוניא מעלי לתחלא:
ויש שיורד ללפס. מתחילה ואינו יורד כלל לקדירה ולפיכך מן היורד ללפס מותר ביורד לקדרה:
מן היורד לקדירה אסור ביורד ללפס. לאלפס כדמפרש טעמא שכל היורד לקדירה יורד לאלפס שמבשלין אותו קצת בקדירה ומניחין באלפס לטגן וכשירד לאלפס כבר ירד מקודם לקדרה:
הלכה: מִן הַמָּלִיחַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַמָּלִיח שֶׁלַּדָּג כול'. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָלוּחַ לְעוֹלָם. הָא לְשָׁעָה לֹא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מָה דְתַנִּינָן. הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ וּכְיֵין נֶסֶךְ. הָדָא אָֽמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא. אֵי זֶהוּ מָלוּחַ לְשָׁעָה. כְּהָ דָא דְתַנֵּי. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹתֵן אֶת הָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמֶּלַח וְהוֹפְכָן. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאִים מַשְׁהֵא הוּא אוֹתָן הֵן נִמְלָחִין. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי חִייָה בַּר זַבְדָּא. הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמְּעַטָּן טוֹבֵל אַחַת אַחַת בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. הָדָא אָֽמְרָה. מָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הוון בעיי מימר כו'. מפורש לעיל פ''ב ע''ש:
גמ' כגון חילק'. שחולקין כל גרעין החטה לשני' טרגיס לג' וטסני לד סולת כו' לפי שדרכן להרתיחן ולבשלן הרבה ודברים אלו נקראים מעשה קדירה ולא דברים אחרים אבל אם אמר קונם היורד לקדרה אסור בכל דברים המתבשלים בקדירה דכלהו בכלל היורד לקדירה הן:
משנה: מִן הַמָּלִיחַ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיח שֶׁלַּדָּג. מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין מְלוּחִין בֵּין תְּפֵילִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָּׁלִין וּמוּתָּר בִּטְרִית טְרוּפָה וּבְצִיר. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחְנָה אָסוּר בִּטְרִית טְרוּפָה וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִייֵס. הַנּוֹדֵר מִטְּרִית טְרוּפָה מוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרִייֵס.
Pnei Moshe (non traduit)
ציר. מים היוצאים מדגים המלוחים:
צחנה. תערובת מיני דגים טרופים נקראים צחנה:
ובמורייס. שומן היוצא מדגים מלוחים לפי שאין עיקר ממשות הדג מובלע בהם:
מתני' מותר בקום. הוא נסיובי דחלבא מים היוצאין מן הגבינה:
אסור בה בין מלוחה בין טפלה. דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משמע קא משמע לן:
בטרית טרופה. דג ששמו טרית חותכים אותו חתיכות חתיכות ומוכרים אותו ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ודגים:
מתני' דג דגים שאיני טועם. לא דג ולא דגים והכל במשמע:
מִן הַיּוֹרֵד לַקְּדֵירָה. אָסוּר בְּיוֹרֵד לַלֹּפַּס. מִן הַּיּוֹרֵד לַלֹּפַּס מוּתָּר בְּיוֹרֵד לַקְּדֵירָה. שֶׁכָּל הַיּוֹרֵד לַקְּדֵירָה יוֹרֵד לַלֹּפַּס וְיֵשׁ שֶׁיּוֹרֵד לַלֹּפַּס וְאֵינוֹ יוֹרֵד לַקְּדֵירָה. מַאי אִית לָךְ. כְּגוֹן החל מן נוּנְיָה. הַנּוֹדֵר מִן הָאָפוּי בַתַּנּוּר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְפַת בִּלְבָד. מִן הַנַּעֲשִׂין בַּתַּנּוּר אָסוּר בְּכָל הַנַּעֲשִׂין בַּתַּנּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
דג. גדול משמע:
אינו אסור אלא בכלכיד. כמו כילכית שם דג קטן:
ייבא כהאי דאמר ר''ז. כל דג שאני אוכל והוא פחות מליטרא כאלו כלכית אני טועם ש''מ דג שהוא פחות מליטרא קטן הוא:
הנודר מן האפוי כו'. ברייתות בבבלי דף נ''א:
כגון החל מן נוניה. השרף ומתוק של מין הירק שקרוי נוניה. בפ' תולין דף ק''מ ש''מ האי נוניא מעלי לתחלא:
ויש שיורד ללפס. מתחילה ואינו יורד כלל לקדירה ולפיכך מן היורד ללפס מותר ביורד לקדרה:
מן היורד לקדירה אסור ביורד ללפס. לאלפס כדמפרש טעמא שכל היורד לקדירה יורד לאלפס שמבשלין אותו קצת בקדירה ומניחין באלפס לטגן וכשירד לאלפס כבר ירד מקודם לקדרה:
הלכה: הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה כול'. אֵיזוֹ הִיא מַעֲשֵׂה רוֹתְחָנָהּ. כְּגוֹן חִילְקָה 20b טְרַגִיס וְטִיסָנֵי סוֹלֶת וְאוֹרֶז זְרִיד וְעֶרְסָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הוון בעיי מימר כו'. מפורש לעיל פ''ב ע''ש:
גמ' כגון חילק'. שחולקין כל גרעין החטה לשני' טרגיס לג' וטסני לד סולת כו' לפי שדרכן להרתיחן ולבשלן הרבה ודברים אלו נקראים מעשה קדירה ולא דברים אחרים אבל אם אמר קונם היורד לקדרה אסור בכל דברים המתבשלים בקדירה דכלהו בכלל היורד לקדירה הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source